תלות בפילנתרופיה היא לא גזירת גורל - עמותות חייבות לגוון את מקורות המימון שלהן

תלות בפילנתרופיה היא לא גזירת גורל – עמותות חייבות לגוון את מקורות המימון שלהן

טור דעה בכלכליסט

02/09/2025

ליאור זיוון, סמנכ"ל אימפקט וחדשנות

בשבועות שלפני היציאה לפגרת הכנסת, חזר חוק העמותות לשולחן הדיונים. ההצעה החדשה מבקשת להטיל מס כבד על תרומות ממדינות זרות ולהגביל את היכולת של עמותות רבות להישען על מימון חיצוני, וזאת זמן לא רב לאחר עצירתם הפתאומית של מקורות המימון של USAID של ממשלת ארצות הברית שפגעה גם היא בעמותות רבות.

החלטה זו מובאת לדיון במציאות של מלחמה מתמשכת שבה הקצאת המשאבים מצטמצמת ומשתנה, והצרכים רק הולכים וגדלים. באופן טבעי, מצב החירום הסיט את המשאבים הפילנתרופיים מעמותות שאינן עוסקות ישירות במלחמה ובהשפעותיה, למרות שהסוגיות החברתיות להן העמותות נותנות מענה רחוקות מלהיפתר, ובמקרים רבים אף החריפו נוכח המצב.

התמורות הפוליטיות הללו מזכירות עד כמה הסתמכות כמעט מוחלטת על תרומות חושפת ארגונים חברתיים לסיכונים שאין להם שליטה עליהם, ומחדדות את הצורך הדחוף לייצר יציבות פיננסית שנסמכת על מקורות הכנסה מגוונים. השאלה איך עמותות מבטיחות לעצמן מקורות מימון עצמיים עסקיים, שיתופיים או חדשניים, כבר מזמן איננה עניין אסטרטגי רחוק, אלא שאלת קיומית יומיומית.

על אף העובדה שיציבות פיננסית ארוכת-טווח נוטה להיות הסיבה המרכזית לפיתוח מקורות הכנסה עצמיים, ארגונים שבוחרים לצאת למסע המרתק הזה מהר מאוד מגלים שהוא מגלם בתוכו יתרונות רבים ובלתי צפויים.

ראשית כל, הכנסות עצמיות מאפשרות לעמותות לתכנן לטווח ארוך. בעוד שפילנתרופיה בבסיסה נוטה להיות קצרה מועד (קרנות פילנתרופיות לרוב נותנות מענקים מוגבלים בזמן ולתקופות שלא עולות על שנה), בכדי להשפיע באמת, פרויקטים לרוב מתוכננים מספר שנים קדימה. עובדה זו מחייבת עמותות לקחת סיכונים משמעותיים על פרויקטים שמקורות המימון שלהם לא תמיד ידועים מעבר לשנת הפעילות הראשונה ובכך מייצרת התערבויות שעלולות להיעצר לפני שהספיקו להשפיע. הכנסה עצמית לעומת זאת מספקת מקור הכנסה ידוע ויציב, שניתן להסתמך עליו בתכנון ההתערבויות וכך העמותה יכולה להתרכז בפתרונות ארוכי טווח ולא לרדוף אחר מענה לקריטריונים של מענקים קצרי-טווח.

בנוסף, הכנסות עצמיות משמעותיות מאפשרות לעמותות לפעול בהתאם לחזון ולערכים שלהן, מבלי להיות תלויות במגבלות שונות של תורמים או קרנות. פילנתרופיה ככלל לא אוהבת לממן תקורות ניהוליות ולרוב נוטה לחפש פרויקטים חדשים ומיוחדים על פני תמיכה מתמשכת בפרויקטים קיימים.

כאשר עמותה מפתחת שירותים בתשלום, מוצרים חברתיים, או שיתופי פעולה מסחריים, היא מגדילה את הגמישות שלה בקביעת סדרי העדיפויות, קצב ההתרחבות וצורת הביצוע. בתהליך בריא ונכון, תוכניות הכשרה בתשלום, הכנסות משירותים לקהילה או מוצרי תוכן מייצרים ערך כפול: גם הכנסות שמחזקות את הארגון, וגם תרומה ממשית וקידום מטרות העמותה.

באופן פרדוקסלי, עמותות שמצליחות לבנות מנגנונים עצמאיים ליצירת מקורות הכנסה נתפסות לעיתים קרובות גם בעולם הפילנתרופי כגופים אפקטיביים וחדשניים ובכך הופכות את עצמן לאטרקטיביות יותר עבור התורמים. כך יוצא שדווקא ארגונים שיוצאים לדרך המרתקת של הקטנת התלות בפילנתרופיה, הופכים במקביל לאלה שמגייסים יותר ממנה.

אין ספק שפילנתרופיה תמשיך להוות את העוגן מרכזי במימון העשייה החברתית במדינת ישראל ובעולם בכלל. ולצד זאת, פתרונות מימון חדשניים ודרכים לפיתוח מקורות הכנסה עצמיים הופכים להיות צו השעה. עמותות שרוצות להבטיח קיימות, עצמאות והשפעה נדרשות לגבש אסטרטגיה להגדלת ההכנסות העצמיות שלהן, ולשלב בין שליחות חברתית לחשיבה יזמית כמפתח לעמותה יציבה, אפקטיבית ורלוונטית שנים קדימה.