טראמפ מקצץ, והארגונים החברתיים בישראל עלולים לשלם את המחיר

 בעוד ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים וכלכליים מורכבים, מתפתח איום חדש ושקט על החברה האזרחית הישראלית ממקור בלתי צפוי: קיצוצי התקציב של ממשל טראמפ לתחומים החברתיים ולארגוני החברה האזרחית בארה"ב, ושיח על שינוי מדיניות החזר המס על תרומות. קיצוצים אלה, שכמעט אינם מקבלים התייחסות בשיח הציבורי הישראלי, עלולים להוביל להשלכות משמעותיות על המגזר השלישי בישראל. מטבע הדברים, השיח הציבורי והתקשורתי עוסק בעיקר במלחמה, ובפרשות הביטחוניות-פוליטיות הבלתי נגמרות, אולם לאיום השקט הזה סכנה לארגוני החברה האזרחית בישראל.

בחודשים האחרונים, קרנות פילנתרופיות אמריקאיות גדולות נאלצות לבחון מחדש את אסטרטגיית התרומות שלהן. כאשר ארגונים אמריקאיים מקומיים מתמודדים לא רק עם מצב כלכלי שברירי, העלול לפגוע בכיסי התורמים, אלא גם עם משברים מקומיים כמו השרפות בלוס אנג'לס, ועם קיצוצים דרסטיים בתמיכה הממשלתית, תפקידן של הקרנות הפילנתרופיות  למלא את החלל שנוצר הולך וגובר.  התוצאה המתגבשת היא מגמה מדאיגה: הסטת תרומות מארגוני חברה אזרחית בישראל חזרה לארה"ב.

ארגונים ישראליים רבים הפועלים בתחומים חברתיים – רווחה, חינוך, בריאות ותעסוקה – מסתמכים באופן מסורתי על תמיכה פילנתרופית אמריקאית, ולפי ההערכות מהווים כ- 75% מסך התרומות הבינלאומיות המגיעות לישראל. צמצום משמעותי בתמיכה זו עלול לפגוע קשות בפעילותם ובהישרדותם הארגונית. מצב זה מחריף לאור העובדה שהממשלה הישראלית הנוכחית כבר על קיצוץ רוחבי, הפוגע, בין השאר, בתקציבים ממשלתיים לתחומים החברתיים.

המגזר השלישי בישראל (וצריך לומר שגם בעולם) משחק תפקיד קריטי בצמצום פערים חברתיים וכלכליים שהממשלה אינה יכולה לתת להם מענה. בהיעדר רשת ביטחון חברתית מספקת, ארגונים אלה מספקים שירותים חיוניים לאוכלוסיות מוחלשות, מקדמים שוויון הזדמנויות ומחזקים את חוסנה של החברה האזרחית.

אם מגמה זו תימשך, אנו צפויים לראות בחודשים הקרובים תופעות מדאיגות כמו: סגירת ארגונים חברתיים קטנים ובינוניים, קיצוץ בשירותים חיוניים לאוכלוסיות פגיעות, ודחיקת יוזמות חברתיות חדשניות. ההשלכות יורגשו במיוחד בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שם הצורך בתמיכה זו גדול במיוחד.

נדרשת התייחסות דחופה לאתגר הזה ברמה הלאומית בשלוש רמות: ראשית, על הממשלה לפתח מדיניות תמיכה מגוונת יותר בארגוני המגזר השלישי, ולחזק מקורות מימון מקומיים. שנית, על הקהילה העסקית  לקחת אחריות גדולה יותר בתמיכה בחברה האזרחית, בין אם באמצעות תרומות ישירות או שותפויות אסטרטגיות.

הנקודה השלישית והחשובה, על ארגוני החברה האזרחית עצמם לפעול לגיוון מקורות המימון שלהם ולפיתוח מודלים של קיימות כלכלית שיפחיתו את תלותם בתרומות חיצוניות. יתכן שדווקא האתגר הנוכחי יוביל ליצירת מודלים חדשים ובני-קיימא יותר של פעילות חברתית בישראל. על ארגוני החברה האזרחית בישראל לפעול באופן מיידי ולפנות כבר היום לקרנות המממנות שלהן בארצות הברית. זאת על מנת להבטיח את העברת הכספים המיועדים להם בטרם הקרנות יחליטו להסיט את המשאבים חזרה לארגונים מקומיים בארה"ב. פעולה מהירה ונחושה בטווח הזמן המיידי עשויה לסייע בהבטחת המשך הפעילות החיונית של ארגונים אלה בישראל, לפחות בתקופת המעבר הקרובה.

בעוד עיני הציבור הישראלי נשואות לאתגרים הביטחוניים והפוליטיים המיידיים, חשוב לא להתעלם מהאיום השקט המתפתח על החברה האזרחית. עלינו להבטיח שרשת הביטחון החברתית שארגונים אלה מספקים תישאר איתנה, למען חוסנה ועתידה של החברה הישראלית כולה.