לאחרונה פורסם מחקר מדאיג של ארגון מנהיגות אזרחית, לפיו יותר מ-70% מהעמותות בישראל מדווחות על קשיים כלכליים משמעותיים, כ־40% מהן מציינות ירידה בתמיכה ממקורות ממשלתיים ותרומות, וכ-18% מתקשות לעמוד בתשלומים השוטפים. המשבר הזה מתרחש בשעה שהחברה הישראלית זקוקה לעמותות יותר מאי פעם – כאשר מערכות הרווחה, הבריאות והחינוך מתקשות לספק מענה לצרכים ההולכים וגדלים.
מאחורי הנתונים המדאיגים הללו מסתתרת מציאות שמאיימת על עצם קיומו של המגזר השלישי בישראל. ארגונים חברתיים הפועלים בתחומי רווחה, חינוך, בריאות ותעסוקה מהווים מזה שנים את חוט השני של החברה הישראלית; הם ממלאים את הפערים שהמדינה מותירה, מחזקים קהילות, ומעניקים מענה לאוכלוסיות שנשכחות מאחור. אך אותם ארגונים, שמחזיקים את קו החזית החברתי, מתמודדים כיום עם מצוקה חסרת תקדים.